<h1>האורה לרש"י סימן ס"ז</h1>
<h2>דף ב.</h2>
מגלה נקראת וכו' חכמים אומרים בזמן הזה, [הואיל ומסתכלים בה] הואיל ועיניהם של עניים נשואות למקרא מגלה כדי לחלק להם מעות פורים, אין קורין אותה אלא בזמנה בארבעה עשר ומוקפין חומה מימות יהושע בן נון בחמשה עשר. פורים שחל להיות בשבת קורין באחד בשבת.
<h2>דף ד.</h2>
וצריך לקרותה בלילה ולשנותה ביום.
<h2>דף ה.</h2>
מגלה בזמנה בארבעה עשר ביחיד יחיד קורא ומברך לפניה ולאחריה שלא בזמנה כגון י"א י"ב וי"ג בעשרה מברך לפניה ולאחריה [פחות מעשרה קורא אותה ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה].
<h2>דף ה:</h2>
ומקום שנהגו לעשות מלאכה עושין.
<h2>דף ז:</h2>
סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו, [מאי טעמא] ימי משתה ושמחה כתיב. ומשלוח מנות איש לרעהו, שני מתנות לאדם אחד, ומתנות לאביונים, שתי מתנות לשני בני אדם. ומיחייב איניש לבסומי בפוריא, עד דלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן.
<h2>דף טז:</h2>
עשרת בני המן צריך למימרינהו בנשימה אחת.
<h2>דף יז.</h2>
קראה למפרע לא יצא סירוסין לא יצא, כגון שקורא הפסוק מסופו לראשו, ולכך לא יצא פירוש אחר סירוסין שקורא פסוק אחד ומניח אחד, סירוגין יצא כגון שקורא מעט ושוהה מעט, וחוזר וקורא ושוהה עד שהוא קורא את כולה יצא ואית דמפרשי למפרע שקורא פסוק אחרון ואחד שלפניו עד ויהי בימי אחשורוש.
<h2>דף יט.</h2>
אמר רב מגלה נקראת ספר ונקראת אגרת, נקרא ספר שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה לקרות בה בצבור ולברך עליה, ונקראת אגרת דאם הטיל בה שלשה חוטי גידים כשירה שתים בשני קצות היריעה ואחת באמצע ובלבד שיהיו משולשים בשתי הקצוות ובאמצע שיכניס שלשה פעמים המחט, הלכך אם אינה תפורה בגידים כלל אסור לקרות בה בציבור ולברך עליה, ואם תפרה בחוטי פשתן ויש בה שלשה חוטי גידים משולשים מכשירין אותה וכשירה בציבור.
<h2>דף יט:</h2>
הקורא מן המגלה הכתובה בין הכתובים לא יצא בצבור, אבל ביחיד יצא, ובצבור נמי [לא אמרן אלא דלא מחסרא פורתא, או מייתרא פורתא אשאר יריעתא, אבל] אי מחסרא פורתא או מייתרא פורתא משאר יריעתא כיון דמיתחזייא כמגלה בפני עצמה [אפילו בצבור נמי] יצא.
<h2>דף כא:</h2>
ולברך עליה לפניה ולאחריה לפניה על מקרא מגילה, ושעשה נסים ושהחיינו, ולאחריו מברך האל הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם את נקמתינו וחותם ברוך אתה ה' האל הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם האל המושיע.
וחזי לן לאוסיפ' על פרשת עמלק בין מלמעלה בין מלמטה, כי וודאי אסור לקרות פחות מעשרה פסוקים בבית הכנסת.
